החלטה בתיק רע"פ 9164/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים י. כהן, א. אברהם, וג. דה ליאו-לוי) בו נדחה ערעורו של המבקש על גזר הדין שהוטל עליו בידי בית משפט השלום בטבריה (כב' השופט ד. פורת). הבקשה מכוונת כנגד חומרת העונש.

2.        המערער הורשע על פי הודאתו בעשרות עבירות רכוש חמורות, ונגזר עליו בבית משפט השלום עונש של  30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופסילה מהחזקת רשיון נהיגה למשך שנה. העבירות בהן הורשע מתייחסות לקשירת קשר לביצוע פשע, שימוש ברכב ללא רשות, גניבת בקר, שימוש ברכב לפשע, פריצה לרכב, והתפרצות למקום מגורים. העבירות בוצעו במסגרת פעילות עבריינית בחבורה, אשר במשך שנה פרצה לבתים ולמשקים חקלאיים בעמק יזרעאל. המבקש נשפט בנפרד משאר חברי הקבוצה, עמם הגיעה המשיבה להסדרי טיעון נפרדים. בתחילה, כפר המבקש באישומים נגדו, אך במהלך ההליך גובש הסדר טיעון בין הצדדים, אשר לא כלל הסכמה לענין העונש. בתסקיר מבחן שהוגש הומלץ להטיל על המבקש מבחן בלא הרשעה. בית משפט השלום עמד על חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ועל הנזק הכלכלי החמור שנגרם בעטיין למתלוננים. מנגד, עמד על גילו הצעיר של המבקש - בחור כבן 20, והעובדה שהוא חסר עבר פלילי. כן ציין את מצוקתו הכלכלית, את החרטה שהביע ואת העובדה שהודה בעבירות. הוא נתן דעתו לטענת המבקש כי נגרם אי שוויון בענישה בינו לבין שותפיו לעבירה ודחה טענה זו. בית המשפט עמד על השוני שבין המבקש למעורבים האחרים, ובכלל זה על העובדה כי הוא הורשע במספר הגדול ביותר של עבירות - 34 במספר, ועל הבדלים ביניהם גם בהקשרים אחרים. הוא יישם את העקרון כי כלל השוויון בענישה הוא אמנם כלל מדריך אך אין הוא מחייב השוואה מתימטית בין עונשיהם של מעורבים, ובודאי כך הוא מקום שיש שוני בנתונים וברקע בין האחד לרעהו.

3.        המבקש ערער לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה. בית המשפט בחן פעם נוספת את טענת המבקש כי הופלה לרעה בעונשו ביחס לשותפיו. הוא דחה טענה זו באמצו את גישת הערכאה הדיונית לפיה היתה הצדקה להחמיר עמו נוכח מספרן הרב של העבירות בהן הודה, ביחס למעורבים האחרים. כן דחה את הטענה כי חלקו של המבקש בביצוע העבירות היה שולי. בית המשפט אימץ גם את הקביעה כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעה. הוא מצא כי העונש הראוי הוא עונש מאסר ממושך גם בהינתן הגורמים לקולא הפועלים בענין זה. ערעורו של המבקש נדחה, משלא נמצא להתערב בפסיקת בית משפט השלום.

4.        בבקשה לפנינו חוזר המבקש על עיקרי טענותיו בבית המשפט המחוזי, קרי: כי העונש שנגזר עליו חמור, כי הופלה לרעה ביחס לשותפיו, וכי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות וכן להמלצת שירות המבחן.

5.        דין הבקשה להידחות. עיקר הבקשה נוגע לחומרת העונש שנגזר, וכלל הוא מלפנינו כי לא תינתן רשות ערעור בעניינים של חומרת עונש אלא במקרים חריגים ומיוחדים (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל). ענין זה אינו נכלל בגדר מקרים אלה. בבקשה שבפנינו אין בנמצא אותן נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות ערעור בשאלת העונש. המבקש עבר שורה ארוכה של עבירות רכוש חמורות ומעשיו גרמו נזק רב לקרבנות העבירות שביצע. בית משפט השלום בחן בזהירות ובקפידה את מכלול השיקולים לעונש לקולא ולחומרה, וגזר עונש המצוי במיתחם הסבירות בהינתן מכלול נסיבות הענין. הטענות בדבר אי שוויון בענישה על רקע עונשים שהוטלו על השותפים האחרים בדין נדחו, וכך הוא גם באשר לטענה בדבר דחיית המלצות תסקיר המבחן. אין בפנינו ענין המעלה טעמים מיוחדים לדיון בעונש בערכאה שלישית, ולפיכך דין הבקשה להידחות (רע"פ 1681/97 כהן נ' מדינת ישראל).

           ניתנה היום, כ' בשבט תשס"ה (30.1.05). 

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: